פסק-דין בתיק תא"מ 162178-09

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. הרכב ניזוק כתוצאה מנפילה של ברזלים שהועמסו על משאית הנתבעת 3 על הרכב. במועד התאונה הנתבעת 2 ביצעה במקום עבודות בנייה, הנתבע 1 שימש כמנהל העבודה במקום, והוא היה עובד של הנתבעת 2. ההליכים נגד הנתבע 1 עוכבו לאחר שניתן צו לכינוס נכסיו (תיק פש"ר 9765-08-09), וההליכים נגד הנתבעת 2 נמשכו מאחר ואין מחלוקת שכמעסיקתו של הנתבע 1, היא חבה באחריות שילוחית למעשיו ולמחדליו, אם היו כאלו. משאית הנתבעת 3 היתה מבוטחת אצל הנתבעת 4.

התובעת טוענת שעל הנתבעים לפצותה על מלוא נזקיה: הנתבעים 1 - 2 אחראים לנזק בשל התרשלותו של הנתבע 1 שהפיל את הברזלים על מכוניתה; הנתבעים 3 - 4 אחראים לנזק בשל התרשלותו של הנהג מטעמם שהיה אחראי על העמסת הברזלים וסידורם על גבי המשאית.

הנתבעת 2 טוענת שנהג משאית הנתבעת 3 הוא שהיה אחראי על סידור הברזלים על המשאית, הנתבע 1 רק סייע לו - לבקשתו - בפעולה מסוימת, ועל כן האחריות לנפילת הברזלים רובצת במלואה של נהג הנתבעת 3 (צד ג 1), ועל כן גם על הנתבעת 3 (כמעסיקתו) ועל הנתבעת 4 (כמבטחת). ועוד טוענת הנתבעת 2 שדין התביעה להדחות מאחר ונהג התובעת נתבקש על ידי הנתבע 1 לפנות את רכבו מהמקום אך הוא לא עשה כן, ויש לראות בהתנהגותו כהסתכנות מרצון. לחילופין, יש ליחס לנהג התובעת רשלנות תורמת רבתית. בהתחשב בטענות האמורות הגישה הנתבעת 2 הודעה לצדדים שלישיים, נגד נהג המשאית (צד ג' 1), נגד הנתבעת 3 כמעסיקתו (צד ג' 2), ונגד נהג רכב התובעת (צד ג' 3).

הנתבעים 3 - 4 והצדדים השלישים 1 - 2 טוענים שהנתבע 1 הוא שהפיל את הברזלים על רכב התובעת, ועל כן האחריות לתאונה רובצת במלואה עליו ועל הנתבעת 2 (כמעסיקתו).

נהג התובעת, הוא הצד השלישי 3, טוען שהוא החנה את הרכב באותו המקום עוד בשעות הבוקר, איש לא ביקש ממנו להזיז את הרכב מהמקום, וטענת הנתבע 1 אינה נכונה. 

מטעם התובעת העידו בפני נהג רכב התובעת, הוא צד ג' 3 (להלן: " נהג התובעת"), מטעם הנתבעת 2 העיד הנתבע 1, ומטעם הנתבעים 3 - 4  וצד ג' 1 - 2 העיד נהג המשאית (להלן: " נהג המשאית"). בחנתי את העדויות והמסמכים והגעתי למסקנה שאין לקבל את עדויותיהם של נהג התובעת ונהג המשאית, ואני מעדיפה את עדות הנתבע 1. עם זאת הגעתי למסקנה שהצדדים כולם תרמו לקרות התאונה, אף שלא במידה שווה. ואפרט. 

נהג התובעת העיד שבאותו היום הוא הגיע לעבודה בשעה 07:00 והחנה רכבו. הוא אמור היה לקבל פרופילים של ברזל לאתר, וכשהגיע לעבודה כבר חנה במקום מנוף של חברת מנופי אבי שהמתין למשאיות שאמורות היו להביא את הברזלים. המשאיות הגיעו בסביבות השעה 10:00 - 11:00 והמנוף החל לפרוק ברזלים מהמשאיות שהגיעו. בסביבות השעה 15:00 הודיע לו אחד הפועלים שאחד מהברזלים נפל על רכבו. איש לא ביקש ממנו להזיז את הרכב והוא חנה במקום לאורך כל שעות היום.

בחינת עדותו של נהג התובעת מעלה שהיא אינה תואמת לנסיבות האירוע. לפי עדותו באותו היום פרקו ברזלים ממשאיות שהגיעו אל האתר. אלא שעדות זו עומדת בניגוד לעדויות שני העדים האחרים שהעידו שבאותו היום נלקחו ברזלים מהאתר ולא הובאו אליו ברזלים. העד גם העיד שהגיעו לאתר מספר משאיות וגם גרסה זו עומדת בניגוד לעדויות האחרות לפיהן היתה משאית אחת בלבד. הנתבע 1 העיד שכשבועיים לפני האירוע הובאו ברזלים לאתר אך התאונה אירעה בעת פינוי הברזלים כשבועיים לאחר מכן. יתכן ונהג התובעת מחליף את האירועים, אך מכל מקום, אינני מקבלת עדותו לגבי נסיבות נפילת הברזלים. לפיכך גם אינני מקבלת עדותו לגבי כך שהוא לא נתבקש להזיז את רכבו מהמקום.

גם עדותו של נהג המשאית אינה מקובלת עלי. בחינת העדות מעלה שמדובר בעדות שאינה עקבית והסתירות הן בדברים המהותיים ביותר. הנהג העיד, בעדותו הראשית, שהוא נהג את המשאית לאתר, עמד בצד והמתין. הנתבע 1 פנה אליו וביקש עזרתו בהעמסת הברזלים על המשאית, והוא נאות לסייע. לאחר סיום ההעמסה, נתברר שהברזלים הועמסו לגובה רב מידי, מעבר למותר, והוא ביקש מהנתבע 1 להוריד חלק מהברזלים. הנתבע 1 סרב, לקח קרש, דחף את הברזלים שהיו על גג המשאית, וכתוצאה מכך אחד מהם נפל על רכב התובעת.

ואולם בחקירתו הנגדית העיד העד דברים שונים. הוא הודה שהנתבע 1 לא היה במשאית בעת העמסת הברזלים אלא הוא היה על גג המבנה ממנו הורדו הברזלים, ואילו הוא עצמו עמד על העגלה וסידר את הברזלים. בהמשך חקירתו העיד העד שהנתבע 1 עלה על גג המשאית לראשונה כדי למדוד את גובה הסחורה, היינו לאחר סיום ההעמסה, וגם עדות זו אינה מתיישבת עם טענתו לפיה הנתבע 1 העמיס בעצמו את הסחורה על המשאית. העד גם הודה שהעמסת הברזלים על המשאית היתה באחריותו שלו, אך לאחר שהופנה לסתירה בדבריו, טען שהוא היה אחראי רק  לסידור הסחורה על המשאית ועל הקשירה, והנתבע 1 היה אחראי על העמסה. מדובר בעדות בלתי עקבית ובלתי אמינה, ולפיכך אינני מקבלת את עדות נהג המשאית באשר לנסיבות האירוע.

מאידך מצאתי שעדותו של הנתבע 1 היתה עדות עקבית, על כן אני מעדיפה עדות זו על עדויות הנהגים האחרים.

לאור האמור אני קובעת שנסיבות התאונה היו, כטענת הנתבע 1, כך: הנתבעת 2 הזמינה הובלה מהחברה הנתבעת 3 כדי לפנות ברזלים מהאתר. המשאית הגיעה והנתבע 1 עלה על גג המבנה עליו היו מונחים הברזלים וקשר את הברזלים. המנוף הוריד את הברזלים מהגג והם הועמסו על המשאית. מי שהיה אחראי על העמסה היה נהג המשאית, צד ג 1. לקראת סוף העמסה ירד הנתבע 1 מהגג, סייע לנהג המשאית בסידור הברזלים על המשאית, ולפתע נפל אחד מאגדי הברזלים על רכב התובעת. אני גם מקבלת את עדותו של הנתבע 1 כי בטרם החלו עבודות העמסת הברזלים על המשאית, הוא ביקש מנהג רכב התובעת להזיז את רכבו, אך הרכב לא הוזז אלא הוסתר מעיניו מאחורי המשאית.

עם זאת, ולמרות שקיבלתי את גרסת הנתבע 1 באשר לאירוע התאונה, אינני מקבלת טענתו שאין לו כל אחריות לנזק שנגרם.  כאמור, אני סבורה שלצדדים כולם אחריות לנזק.

אשר לנהג התובעת. הנהג נתבקש להזיז את רכבו הרחק מהמשאית אך הוא הזיזו לצד המשאית, סמוך לה. לפיכך יש לייחס לו אחריות מסויימת לפגיעה ברכבו. התנהגות זו אינה עולה כדי הסתכנות מרצון, שכן לא הוכחו התנאים הדרושים לתחולת הגנה זו, ובהם רצונו של נהג התובעת לחשוף עצמו לסיכון של פגיעה ברכבו ללא קבלת פיצוי כספי (וראה המבחנים לתחולת הסתכנות מרצון למשל בע"א 7008/09, 7161/09, ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ. מוסבאח עבד אל קאדר ואח', פסק דינו של כב' השופט עמית, סעיף 34 לפסק הדין, והאסמכתאות שם). לאור האמור אין מקום לדחיית התביעה אך בשל כך שנהג התובעת לא נשמע לבקשתו של הנתבע 1 ולא הזיז רכבו. עם זאת יש לייחס לו רשלנות תורמת בגין כך. 

אשר לנפילת הברזלים. כאמור נהג המשאית הוא שהיה אחראי על העמסת הברזלים על המשאית, ולמעשה הנהג עצמו הודה בכך, והוא העיד שלשם קבלת הרישיון הוא למד קורס של נהיגה, טעינה ופריקה, ולדבריו: "... ידעתי שזו אחריותי" (עמ' 19 שורה 12). המשאית הוזמנה למקום במיוחד לשם פינוי הברזלים מהאתר, ובאחריות נהג המשאית היה לדאוג להעמסת הברזלים על המשאית, לסידורם, לקשירתם, לוודא שגובהם המרבי אינו עולה על המותר, ולדאוג לקיום כל יתר התנאים הדרושים בחוק. זו מומחיותו של נהג המשאית ולשם כך הוא הובא לאתר. נראה שלא בכדי מכנה עצמה הנתבעת 3 בשם: " חב' פרגיאן אלי מובילים בע"מ". אין מחלוקת שהברזל נפל ארצה בעת סידור הברזלים לאחר העמסתם על המשאית, ולפיכך נתון הדבר לאחריותו של נהג המשאית, נציג הנתבעת 3 במקום.

עם זאת, גם לנתבע 1 תרומה לנפילת הברזל. אני מוכנה לקבל עדותו לפיה נהג המשאית הוא שקלט את הברזלים שהורדו בעזרת המנוף מגג המבנה, והוא שסידר אותם על המשאית. אני גם מוכנה לקבל עדותו שלאחר שנתברר שהברזלים הועמסו לגובה רב מידי, נהג המשאית ניסה להזיז את הברזלים בעזרת קרש בנייה והוא סייע לו בכך. עם זאת גם לגרסתו שלו הברזלים לא היו קשורים, ומטרת הזזת הברזלים היתה לצופפם כדי לאפשר את הובלת המטען כולו על משאית אחת. הברזלים נפלו כתוצאה מכך שנהג המשאית והנתבע 1 יחדיו לחצו על הברזלים עם הקרש. גם לפי גרסתו שלו היה לו תפקיד בתהליך העמסת הברזלים על המשאית והוא זה שקשר את הברזלים על גג המבנה, טרם פינויים מהגג על ידי המנוף. הנתבע 1 אינו עובר אורח תמים שנקרא לסייע, הוא מנהל העבודה אצל הנתבעת 2 (סעיף 1 לתצהיר עדותו הראשית; בתצהיר כתוב בטעות נתבעת 1 - י.ר). גם אם פעילות העמסת המשאית אינה נכללת במסגרת תפקידיו, אין להתעלם מהאחריות המוטלת עליו מתוקף תפקידו. בנסיבות האמורות לא ניתן לקבל טענתו כי יש לראות בפעולתו אך כידו הארוכה של נהג המשאית, וכי לא היתה לו חובה עצמאית לוודא שהפעילות המבוצעת אינה יוצרת סכנה. היה עליו, לכל הפחות, להפנות תשומת ליבו של נהג המשאית לכך שהברזלים אינם קשורים, שהם מונחים בצפיפות זה על גבי זה, ולברר אם הפעולה שהוא מסייע לביצועה אינה יוצרת סיכון. לא כך נעשה. מתוך עדותו שלו עולה שהוא היה ער לאפשרות שברזלים יפלו מהמשאית, ועל כן גם ביקש מנהג התובעת להזיז את רכבו. לאור האמור, גם לנתבע 1 אחריות מסוימת לנפילת הברזלים, אף שאחריות פחותה.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה, וקובעת שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעים. עם זאת, כאמור, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשל התנהגות הנהג מטעמה. אני אומדת רשלנות תורמת זו בשיעור של 30%. בחלוקת האחריות בין הנתבעים בינם לבין עצמם, אני מחליטה להשית את עיקר האחריות על הנתבעים 3 - 4, שהנהג מטעמם היה אחראי לסידור הברזלים על המשאית. לפיכך בחלוקת האחריות בין הנתבעים בינם לבין עצמם, תישא הנתבעת 2 בשיעור של 30% מהנזק והנתבעים בשיעור של 70% מהנזק.

התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי ערוכה כדין, לא הוגשה חוות דעת נגדית, השמאי לא נתבקש לחקירה, ועל כן אני מקבלת את האמור בחוות דעת שמאי התובעת. עם זאת אין מקום לפסוק הוצאות כלליות בגין בטלה ובזבוז זמן, שלא רק שלא הוכחו, אלא שלא ברור כיצד ניתן לתובעם שעה שהתובעת היא חברה. 

לאור האמור הנתבעים 2, 3, 4, ישלמו לתובעת 70% מהנזק הישיר כאמור בחוות דעת השמאי לרבות שכ"ט שמאי, ובסה"כ סך של 8,855 ש"ח צמוד ונושא ריבית מיום 19.12.08. 70% מהסכום הנ"ל ישולם על ידי הנתבעים 3 - 4, ו - 30% ישולם על ידי הנתבעת 2.